שפה משותפת

"מונסון"

הנחיה, עיבוד ובימוי | אסנת אלכביר

מוסיקאים | דודו אלכביר (סיטאר) | יוסי אלכביר (טבלא) | אסנת אלכביר

עיצוב תאורה | ניב מנור

עיצוב תפאורה ותלבושות | אסנת וחברי הקבוצה

משתתפים יוצרים | קאיד אבו לטיף | גלית מידני | אלה דר | זיאד אבו אלחסן | תולי פלינט | טוני חדאד | נגה קלינגר | אלין מעיקי | יעל רמבק | רג'דה אלנאבולסי

מפיקה | טל רויכמן

אסופת סיפורים הודיים הופכים לשעה קלה לסיפורים מקומיים. יקשה, שדון מתוק, מתעורר לאחר שנת הקיץ שלו ושומע מרחוק את קול אהובתו. הוא מנסה למצוא אותה בעזרת נארדה, חכם השרוי במדיטציה, וכשהוא מפריע לו, מקלל אותו האחרון שלא ימצא את אשתו במשך שנה שלמה עד בוא המונסון. בעוד אנשי הכפר הסמוך (להשמיט)  זורעים בשדות ומייחלים לגשם שאינו מגיע, הולך היקשה לחפש את אהובתו ומנסה לשנות את גורלו. הוא מוצא את פניה בשמיים אלא שאז מתברר לו שפניה אינם אלא ענן המחליף צורות. הוא שולח את הענן אל אהובתו למסור שהוא לכוד בקללה. מצוקת תושבי הכפר גדלה כשהענן - הסיכוי היחיד לגשם - מתרחק בשליחות היקשה. כשהכול נראה אבוד, אישה אחת, סוויטרי, פוגשת את אל המוות יאמה ומצליחה לשנות את פני הדברים.

זאת השנה השנייה בה נפגשים משתתפיה היהודים והערבים של הסדנה במרכז הקהילתי היהודי-ערבי ביפו ומפתחים שפה חדשה, שאינה עברית ואינה ערבית. השפה החדשה שואבת את השראתה מתיאטרון התנועה ההודי, אך מאמצת את שפת הגוף המזרח תיכונית ואת מסורות הסיפור של יהודים וערבים. במופע נשזרים שירים ולחנים המבוססים על תבניות מלודיות הודיות מסורתיות. מנחת הסדנה, אסנת אלכביר, היא רקדנית-מוסיקאית שלמדה במשך עשר שנים אצל גדולי המורים ההודים למוסיקה ולתיאטרון תנועה.

בתמיכת קרן ברכה ובסיוע המחלקה לאמנויות, עיריית תל-אביב-יפו

דיוואן - שעה